חוסר ביטחון נובע מתוך חווית בהן אמרו לנו או למדנו דרכן שיש בנו משהו שהוא לא ראוי, לא מספיק טוב, או יותר מידי דרמטי ובולט.
ואם יראו את הדבר הזה, שיכול להגיע בצורת – צורך, רצון, ביטחון, נראות, תשומת לב, בקשה, דעה, יצירתיות, רגישות….
אז יתעלמו, או יבטלו, ילעגו, יבקרו = לא יאהבו
הביקורת החיצונית שקיבלנו, חלחלה פנימה, אימצנו אותה.
בכל פעם שעולה רצון להביע – נלחץ כפתור פנימי של קול ביקורתי שאומרת – ״את יותר מידי״או ״את לא מספיק״
אם את מרגישה יותר מידי – אז צריך לצמצם ולהצניע, עולה בושה ואשמה
ואם את לא מספיק – אז אין טעם להתאמץ בכלל, זה מדלדל מכוחות, ומערער ביטחון, עולה עצב ותסכול.
אלה שני צדדי של אותו המטבע שמכניס ללופ שלא נגמר, ותוקע אותנו בתוך בור של חוסר ערך עצמי.
ברגע שמתחילים לזהות את התקיעות והמחשבות השליליות שעולות בתוכינו, אפשר להתחיל לרכך את הנוקשות בכך שנסכים קודם כל להתבונן ולהודות במצב,
״יש בתוכי ביקורת קשה כלפי עצמי, כתוצאה מחוויות עבר שלא בחרתי״
לתת מקום לכאב וגם יחד עם זאת להעיז להביע ולהשמיע את קולך בכל זאת, לפתח אומץ מול הפחד
לעשות הבחנה בין מה שלא בחרת (חוויות ילדות כואבות) לבין איפה שכן יש לך בחירה היום – ללמוד לפעול אחרת, לפתח חמלה, להעיז…
ולזכור – שהערך שלך לא נמדד מציון שיתנו לך אחרים
אלא מתחושה פנימית ועמוקה בתוכך שכפי שאת ומה שאת מביאה זה שלם וראוי.
